קמחי אסתר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

1.התובעת ילידת 1943, נפגעה בתאונת דרכים ביום 11.10.03.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.

2.הפגיעה

א. התובעת נפגעה בעמ"ש צווארי. בחדר מיון לא נמצא כל ממצא פתולוגי למעט רגישות קלה ללא הגבלה בהנעת עמ"ש צווארי ושינויים ניווניים בין חוליון c3- c4 .

ב.התובעת אובחנה כסובלת מפגיעה מסוג צליפת שוט והיתה באי כושר עד יום 25.10.03 ומיום 17.11.03 עד 19.11.03.

ג.התובעת הופנתה לקבלת טיפול פיזיוטרפי אך המציאה אישורים על קבלת 2 טיפולים בלבד.

ד.התובעת התלוננה על כאבי ראש, אך בדיקה נוירולוגית מיום 16.11.03, לא העלתה ממצאים פתולוגים למעט רגישותבמישוש בעמ"ש צווארי.ב- 2/04 עדיין קיבלה התובעת טיפול תרופתי.

ה.ד"ר גורדין שמונה בהסכמת הצדדים, כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה, היה בדעה כי:

"גב' קמחי נפגעה בתאונת דרכים במנגנון של צליפת שוט ומתלוננת על כאבים במחצית הימנית של הראש עם הקרנה לצוואר ולכתף ימין.

תלונות דומות לאלה, היו גם בעבר וכאמור קיימים אצלה בצוואר שינויים מולדים וניווניים שאינם קשורים לתאונה וצפוי שהם יגרמו להגבלה כלשהיא בתנועות הצוואר.

ההגבלה שנמצאה בבדיקה היא קלה ביותר ולאור העובדה שתלונות דומות לאלו שקיימות עכשיו היו גם בעבר, וההגבלה היא כה קלה, אני פוסק שלא נגרמה לגב' קמחי נכות עקב התאונה".

ו.ד"ר גורדין לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוו"ד ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.נזקים

א.הפסדי השתכרות

התובעת היתה כאמור באי כושר 14 יום, לא המציאה אישור מעביד על העדרות בפועל ועפ"י תלושי השכר, השתכרה בחודשים ,8-10/03 כלומר גם בחודש בו היתה לכאורה באי כושר, אותה משכורת. לטענת ב"כ התובעת, ניתן לראות בתלוש השכר ניצול ימי מחלה. לכאורה, עפ"י תלוש השכר ב- 10/03 ניצלה התובעת 3 ימי מחלה, אך גם בכך אין כדי להצדיק פסיקת הפסדי שכר כל עוד לא הוכח כי התובעת זכאית לפדיון ימי מחלה ועפ"י איזו נוסחה. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור האמור בסיכומי הנתבעת כי התובעת פרשה מעבודתה לאחר התאונה, ןעל כן אם היתה זכאית לפדיון ימי מחלה, בודאי לא היתה מניעה להצביע על הפסד כלשהוא, אם נגרם כזה.

ב.הוצאות רפואיות ונסיעות

1)כדין טוענת ב"כ הנתבעת כי נזק מיוחד יש להוכיח.

אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: